זהו סיפורה של עמליה רייס, ניצולת שואה בת 86 שעלתה לישראל לאחר שנת 1953 ואף על פי כן הוכרה כניצולת שואה בעזרת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
שירות טיפולי הבית ב"עמך" קם במטרה לתת טיפול נפשי ותמיכה מקצועית על מנת להקל על מצוקתם של ניצולי שואה קשישים, אשר מרותקים לבתיהם, ואף למיטתם, בשל התדרדרות פיזית. שירות זה מהווה הגשמת המורשת היהודית- "אל-תשליכני, לעת זקנה; ככלות כוחי, אל-תעזבני".
זיכרון בסלון בביתה של ד"ר נאוה אפל דנון, יועצת משפטית של עמותת יש ערב יום השואה תשע"ז 2017
"דור לדור יביע אומר" – ריאיון עם אפרת עוז-אבירם, אפריל 2017, לזכרו של יחיאל גדנקן ז"ל מילדי טהרן
במסגרת משלחת סטודנטים, בשנת 2009 יצאתי למסע בפולין, במספר מחנות השמדה וריכוז. מששבנו מאותו המסע, בחרנו ליזום פרויקט, במסגרתו כל סטודנט, חבר לניצול שואה שהיה ילד בתקופת השואה, שמע את סיפורו, וכתב אותם בספר, במטרה להנציח את הסיפורים, ולהעבירם לדורות הבאים.
הזדקנות ההורים, התבגרות הילדים וגדילת הנכדים גורמים לשינויים בתפקידם של בני המשפחה ובקשרי הגומלין שביניהם. שינויים אלה מקבלים אופי מיוחד במשפחות של ניצולי שואה, מאחר והם מתרחשים בצילה של העברה בין-דורית ארוכת שנים של הטראומה.
סיפורה האישי של י"ר סניף חולון - נעמי קורנברג (זושה לבית אורלנדר) על ההישרדות בבונקר ועליתה לארץ אחרי המלחמה
בארון הבגדים שבחדר השינה של הורי הייתה מגירה ובה שרשראות החרוזים הצבעוניות של אמא שלי שאהבה להתקשט בהן. בין החרוזים הייתה מונחת טבעת אפורה עשויה אלומיניום ובמרכזה לב אדום מפלסטיק שמעליו חקוק מספר, ומתחתיו מספר אחר.
עצות וטיפים לשיפור איכות החיים של ניצולי שואה
