ספרים על המדף

לציון 70 שנה לפרסומו- יומנה של אנה פרנק רואה אור בעיבוד ליומן גרפי.

היומן של אנה פרנק נחשב ליצירה האישית הפופולרית ביותר. במהדורותיו השונות וביותר מ-75 שפות הוא נמכר ב-33 מיליון עותקים. הוא היומן האישי הנמכר ביותר בכל הזמנים והוא נכלל ברשימות ספרים שונות כאחד הספרים החשובים של המאה העשרים.
אנה פרנק – היומן הגרפי, פרי עבודה בת שנתיים של הבימאי ארי פולמן והמאייר דויד פולונסקי, הוא עיבוד חזותי של היומן המקורי כולו, והוא מעורר לחיים את כל 743 ימי המחבוא של אנה, משפחתה וחבריהם בעליית הגג באמסטרדם. הוא נוצר תוך הקפדה על ההקשר התרבותי, ההיסטורי והחברתי של מועד כתיבתו, והנו המחשה מאלפת של הכישרון הספרותי והתפיסה ההיסטורית של אנה פרנק בת ה-13.

פולמן ופולונסקי למדו לעומק את היומן והתוצאה היא נרטיב שלם של טקסט ואיור המשקף את עולמה הפנימי של אנה פרנק: "הקפדנו לתת המון כבוד לטקסט המקורי, אבל שמרנו גם על תפיסה קולנועית וחיפשנו רעיונות חזותיים, מה להכניס לתוך הריבועים המצוירים ולתוך הבועות... צמצמנו, הידקנו וסיננו כפילויות, עד שבסופו של דבר נותרנו עם 70 אחוזים מהטקסט המקורי", מסביר ארי פולמן.

אנה פרנק – היומן הגרפי הוא יוזמה של קרן אנה פרנק, מייסודו של אוטו פרנק, היושבת בבאזל. הוא הושק במסיבת עיתונאים בינלאומית בפריז בתחילת ספטמבר ויראה אור ביותר מחמישים מדינות עד ה-27 בינואר, יום כיבוש אושוויץ, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.  המהדורה העברית היא מהמהדורות הראשונות בעולם.
"בספרו קץ השואה טוען ההיסטוריון הדגול אלווין רוזנפלד ש'רבים יותר מכירים את התקופה הנאצית באמצעות דמותה של אנה פרנק מאשר באמצעות כל דמות אחרת מאותה תקופה, למעט אולי אדולף היטלר עצמו.' רוזנפלד מפרט את הגורמים הרבים שהפכו את אנה פרנק לסמל שנותר משמעותי גם אחרי שבעה עשורים. חשיבות זו של הסמל היא אולי הסיבה לכך שכאשר קרן אנה פרנק בבזל פנתה אלי לפני חמש שנים והציעה שאכתוב יומן גרפי ואביים סרט אנימציה המבוססים על היומן, התלבטתי רבות בטרם נעניתי לאתגר. את מרבית חששותיי עורר היומן הגרפי. כמבוגר וכהורה לילדים מתבגרים, הקריאה החוזרת ביומנה של אנה פרנק הייתה חוויה מהממת ומכשפת גם יחד: בלתי נתפש בעיני שילדה בת שלוש-עשרה הייתה מסוגלת להתבונן בעולם הסובב אותה במבט כל כך בוגר, פואטי ולירי ולתרגם את מה שראתה לטקסטים תמציתיים ונוקבים אך שופעים חמלה והומור, וכל זאת במודעות עצמית שנתקלתי בה לעתים רחוקות בעולם המבוגרים, ועוד פחות בקרב ילדים.

ארי פולמן, מתוך "דבר המחברים"

שדים/ פרנסיסקה וורדונר קאן

השלכתי את ילדותי מעל פניי
לא חפצתי בה יותר
לא היה בה כל טוב
אך היא שבה אליי ברחתי מפני ילדותי
והתחבאתי במקומות נידחים
העמדתי פני אחר
אך ילדותי לא משה ממני

מסרתי את ילדותי
למישהו שאולי זקוק לה
אבל אף אחד לא רצה בה,
והיה עליי לקחתה בחזרה ובכך, הנה אנו עתה
ילדותי ואני
לא מסוגלים להיפטר האחד מהשני
יהיה עלינו למצוא דרכים לשלום

*מתוך "הזדקנותם של ילדי השואה," - יהודית קסטנברג, מילטון קסטנברג,  פרנסיסקה וורדונר קאן.
פורסם בכתב העת גרונטולוגיה 72/73  אביב - "שואה וזקנה'"    עמ' 24-15
בהוצאת האגודה הישראלית לגרונטולוגיה