ביום חמישי 25.1.18, הגיעו מעל מאה חברי עמותת יש והגיעו לכנס לקראת יום השואה הבינלאומי.

25.1.18

ביום חמישי, 25.01.2018, ביום גשום וסוער מאוד, לא נרתעו מעל מאה חברי עמותת יש והגיעו לכנס לקראת יום השואה הבינלאומי. באו חברים מהסניפים במרכז הארץ : רמת גן, תל אביב, פתח תקווה, גבעתיים, חולון ורחובות. סניף רמת גן, בראשותה של רחל כץ, יו"ר הסניף אירח אותנו בשיתוף עיריית רמת גן, בבית רוזן. עיריית רמת גן דאגה לכיבוד ולאירוח מושלם באולם נאה. רחל כץ נצחה על המלאכה ברוח טובה ובארגון ראוי.

בפתח דברי ההנחיה שמענו סקירה קצרה על יום השואה הבינלאומי, המועד וההיסטוריה של ציון התאריך הזה כיום בינלאומי. מר ישראל זינגר, ראש עיריית רמת גן ברך את הבאים ואחריו נשאה דברים גב' מרים גרייבר, יו"ר ארצית של עמותת יש. בדבריה קשרה מרים בינינו, ילדים ויתומים ניצולי שואה, המציינים את יום השואה הבינלאומי, לבין לוחמי תש"ח תושבי הארץ לבין ניצולי השואה אשר לחמו  וגם נפלו בקרבות מלחמת השחרור. את הרשות לזכויות ניצולי שואה ייצגה גב' ליאת פולגר, מנהלת תחום מרכז מידע במקומה של גב' עפרה רוס אשר נבצר ממנה להגיע. ליאת פולגר פרטה מקצת הזכויות שרועננו לאחרונה וגם השיבה לשאלות הקהל. חלק מהמשתתפים הלינו על המוסד לביטוח לאומי וגב' מרים גרייבר הבטיחה להזמין, בעתיד, נציג המוסד לביטוח לאומי לשיחה בלתי אמצעית עם חברי עמותת יש. הזמר אבי ונטורה הביא משירי העיירות הנכחדות, שר ביידיש ובהמשך גם בעברית וכולם הצטרפו אליו בשירי ארץ ישראל.

גולת הכותרת של הכנס היו דבריו מעוררי ההשראה של הרב ישראל לאו, הרב הראשי לישראל ורב העיר תל אביב לשעבר והיום יו"ר מועצת יד ושם. תחת הכותרת "משואה לתקומה", הרב, שהוא בעצמו ילד יתום ניצול שואה – אחד משלנו, בחר לשתף אותנו בחוויה אישית שלו, בה התנסה, כילד בן תשע, מיד לאחר שחרורו ממחנה בוכנוולד, בתום מלחמת העולם השנייה. הוא הושם בעיירה צרפתית אקואי, עם עוד 500 נערים אשר הגיעו מבוכנוולד ומברגן בלזן. הם שוכנו בארמון לשעבר של אחד מעשירי המחוז אשר הוסב לבית ילדים בהנהלתה של גברת מינץ, ניצולת שואה בת העיר לודז'.

באחד הימים עמד בית הילדים הזה לארח אורחים חשובים, נציגי השלטון המקומי ונציגים מארגוני צדקה צרפתיים אשר תמכו כלכלית במוסד. הנערים הבוגרים החליטו שכול ילדי המוסד לא יבואו למפגש. הם טענו שהצרפתים היו אדישים לגורל היהודים במלחמה, בכלל זה לגורל הוריהם שנרצחו ועתה הם מבקשים להצטלם עם היתומים למען פרסום שמם ותמונותיהם בעיתונות. רק לאחר הפצרותיה ובקשתה שיבואו "למענה" של הגברת מינץ נאותו הנערים לבוא אל כר הדשא, אולם הבטיחו שלא לשתף פעולה – לשבת בראשים כפופים, לא להביט בפני האורחים ולא למחוא כפיים. המעמד היה מביך כאשר הדוברים דברו אל קרחותיהם של הנערים אשר ישבו בראשים מושפלים.

אחרון הדוברים היה יהודי, ניצול אושוויץ, שם איבד את רעייתו ואת ילדיו. לאחר שהוצג על ידי הגברת מינץ שספרה על חייו בתמצית והדגישה שמאז תום המלחמה הוא, כתעשיין עשיר, עוד לפניה, תורם עתה את כול הונו ואונו לסיוע לילדים יהודים יתומים – פנה הוא אל הילדים ביידיש : " קינדער, טיירע קינדער" – ילדים , ילדים יקרים. קולו שלו נשנק מבכי וכך גרם הוא לכול יושבי הדשא, להרים את ראשיהם ולהצטרף לבכיו, מי בקול ומי תוך בליעת דמעותיו או ניגובם בשרוולו.

אחד הנערים הבוגרים, אהרון פולדברג, קם והודה לכול האורחים – לא על בואם ולא על המתנות אשר הביאו אלא על כך שהמעמד הביא את הנערים לידי בכי – בכי שלאורך שנות המלחמה האיומות נחנק בתוכם. הדובר הסביר שמי שמסוגל לבכות, יוכל גם לצחוק ולשמוח, להיות "מענטש" בן אדם. אהרון פולדברג המשיך וציטט מחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל, אותו למד לפני המלחמה מפי סבו. הוא הסביר לאורחים שהנערים היתומים ששרדו הם בבחינת העצמות היבשות ורק במוסד באקואי מטפלים בהם כראוי והעצמות כמו מתחברות והגוף מתחיל לקבל צורה, אולם בינתיים ללא

רוח. אבל הנה המעמד היום, המפגש עם ניצול אושוויץ ששכל את ילדיו ומקדיש את חייו ליתומים אחרים – הרי המפגש הזה גרם גם להם להתחיל לבכות – להרגיש בני אדם ! הוא סיכם את דבריו בכך שאירופה היא בית עלמין של העם היהודי ופניהם של הנערים היתומים ששרדו – פניהם , כולם, להגיע לאדמת ישראל.

זו הייתה חווייתו האישית של הרב ישראל לאו, שחווה בגיל תשע וחלק אתנו מילדותו שלו – ילד יתום ניצול שואה כאשר התנסה במעבר האנושי מ"שואה לתקומה", כשיכולתו לבכות בדמעות שבה אליו ואל חבריו, יתומי בוכנוולד וברגן בלזן.

דבריו של הרב ישראל לאו הפעימו את כולנו והעלו דמעות גם בעינינו.

 

הנחתה את הכנס וסיכמה את מהלכו, רלי רובינזון, חברת עמותת יש, סניף חיפה