ENGLISH
צור קשר
עמוד הבית  |
|
| עמוד פתיחה |  |
| דבר היו"ר | |
| דעו זכויותיכם! | |
| הודעות לחבר | |
| פעילות העמותה | |
| פעילות סניפים | |
| מכתבים מחברים | |
| התקנון | |
| ספורי עדות | |
| מאמרים ומחקרים | |
| ראיון עם קולט אביטל | |
| מכתבים מאישי ציבור | |
ע ד ו ת - ספורו של ילד
בדרך נס נשארתי בחיים יחד עם אחי הצעיר כאשר אחות אבא מצליחה להבריח אותנו מהגטו, ובדרך לא דרך מעבירה אותנו דרך צ'כוסלבקיה לבודפסט בהונגריה.
שם, בתחנת הרכבת, היא מצליחה לזרוק אותנו לרכבת ההצלה של קסטנר כנוסעים סמויים, בתקווה שיחד עם כולם יינצלו ויגיעו לארץ ישראל כפי שהובטח לנוסעי הרכבת. עקב קצר במשא ומתן בין קסטנר ואייכמן, הרכבת מובלת לגרמניה וכל המשלוח, הכולל 1685 ניצולים, מורדים במחנה הריכוז ברגן- בלזן. בחורה בשם ליצי דויטש דואגת לשלומנו במשך 40 יום. אז היא משוחררת יחד עם 300 ניצולים כתוצאה מקידום העסקה עם אייכמן.
ערב שחרורה היא מעבירה אותנו לחברה טובה שלה בשם נעמי מאיר שהחליטה לאמץ אותנו ולהיות לנו לאם אוהבת. נעמי מצליחה ליצור לנו בועה של חיים בלב תופת נורא שהיה מסביב. היא מלמדת אותנו שפה חדשה - הונגרית, תופרת לנו בגדים מסמרטוטים, מאכילה ומשקה אותנו מכל הבא ליד ודואגת לכל מחסורינו באדיקות. חייה היו קודש להצלתנו ואנחנו נתנו לה את הרצון לקום בבקר ולחית יום חדש.
בדצמבר 1944 השתחררנו יחד עם נעמי והגענו לשוויץ. כאן קרתה לנו הטרגדיה הגדולה ביותר, התבשרנו שנעמי האם האהובה שלנו, שכל כך היינו קשורים אליה, התאבדה.
בספטמבר 1945 העבירו אתנו לנמל ברי באיטליה ומשם באוניית מעפילים לארץ ישראל. בהגיענו לארץ נשלחנו לעתלית ולאחר מספר חודשים הועברנו למוסד סנהדריה בירושלים. הלימוד היה ב"חדר" ושפת הדיבור אידיש. זו שפת הדיבור השלישית לאחר פולנית והונגרית במחנה.
לאחר מספר חודשים שוב הועברנו למוסד אחר של עליית הנוער בשם "תחייה" בפתח - תקווה, כאשר שפת הדיבור בו היא עברית בלבד.
בשנת 1949, עליית הנוער סוגרת גם מוסד זה וכולם מועברים לכפר הנוער "כפר - בתיה" ברעננה.
החל משנת 1987, כתוצאה ממפגש עם ניצולי רכבת קסטנר, אחרי 43 שנה של שתיקה, אני פוגש שם את ליצי דויטש מצילתי, ומתבקש ע"י מארגני הכנס לעלות איתה על הבמה ולספר את סיפור ההשרדות.
קורות חייו של פליט שואה ששרד בגפו, שנהפך לאזרח מדינת ישראל בכל רמ"ח אבריו, חייל האויר, אבא וסבא לנכדים ועדיין ממשיך את חלומו הציוני.
מאז, החלטתי להקדיש את חיי למורשת השואה, שבמסגרתה אני מספר את סיפור ההישרדות שלי יחד עם הקמת פינות הנצחה בכל רחבי הארץ.
חזרה למעלה
| סניפים |  |
| הצטרפו אלינו |  |
| קישורים |  |
| חיפוש |  |
| מפת האתר |  |
מאמרים ומחקרים | ראיון עם קולט אביטל | מכתבים מאישי ציבור
סניפים | הצטרף אלינו | קישורים | חיפוש | צור קשר | מפת האתר
עמוד הבית