2009-1 עדכונים שוטפים

פסקי דין חדשים לגבי רשימת מחנות מוכרים לקצבה מהאוצר

בניגוד לקצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, אשר אליה יכול לפנות רק מי שעלה לפני 1.10.1953; לקצבה מהאוצר לפי חוק הטבות לניצולי שואה, הידועה גם בכינויה הקצבה ל'נופלים בין הכסאות', יכול לפנות גם מי שעלה לאחר תאריך זה. סעיף 3 לחוק ההטבות קובע כי לקצבה זו עשוי להיות זכאי מי ששהה במחנה או בגטו שהוכר על ידי גרמניה ושאינו מקבל קצבה אחרת בגין השואה; כגון שאינו מקבל קצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות (המועברת פעם בשלושה חודשים) או ישירות מגרמניה (לפי חוק ה-BEG) או שאינו מקבל קצבה לפי החוקים האחרים של האוצר (חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה בנאצים).

סעיף זה נוסף לאותו החוק במסגרת 'חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים וסיוע לניצולי שואה' משנת 2008. ניתן לעיין בחוק ההטבות לניצולי השואה בכתובת הבאה-
http://www.takdin.co.il

ב-20.12.2009 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב המפרט ומנתח באופן מעמיק את הרקע לחקיקת חוק זה והתנאים לקבלת אותה הקצבה. את פסק הדין ניתן להוריד בכתובת הבאה-
http://www.meidashoa.co.il.

בסעיף 80 בעמוד 21 לאותו פסק דין נכתב כי בתחילת דצמבר 2009 פורסמה באתר של משרד האוצר הגרמני רשימת מחנות שהוכרו על ידי גרמניה לקרן סעיף 2 ואשר מוכרים גם לצורך הזכאות קצבה לפי חוק הטבות לניצולי שואה,בכתובת הבאה:
http://www.bundesfinanzministerium.de

ב-28.12.2009 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט השלום בחיפה ובו נדון ערעור של ניצול שואה אשר טען כי נלקח לעבודות כפייה במקום מסויים, אך נדחה כיוון שלא הצליח להוכיח כי אותו מחנה אכן הוכר על ידי גרמניה, שהינו כאמור תנאי להיות זכאי לאותה הקצבה מהאוצר.

בית המשפט חיפש באותה הרשימה ומצא מחנה מוכר אחר ליד אותה העיר אך באיות שונה שום כך קיבל את ערעורו.

כמו כן קבע בית המשפט באותו פסק דין כי לא תמיד הניצולים מסוגלים להבחין בין הגדרותיהן של עבודות כפיה לעבודות פרך כפי שהן מנוסחות בדין הגרמני אך מספיק

שאותו ניצול שהה במחנה מוכר. את פסק הדין ללא שמו הפרטי של הניצול ניתן להוריד בכתובת הבאה-
http://www.meidashoa.co.il

יש לציין כי בפסק דין אחר שניתן לפני מספר חודשים לגבי אותה הקצבה, נקבע כי גם אם גרמניה הכירה לגבי מחנות עבודת כפייה מסויימים רק בגברים מעל גיל מסויים שעבדו בכפייה, הרי שלצורך הזכות לקצבה מהאוצר לפי חוק ההטבות מספיק להוכיח שהות באותו מחנה מוכר ללא הבחנה על יסוד מין או גיל- "אולם, חוק ההטבות מתייחס לאו דווקא למי שהוכר ע"י אותן רשויות, אלא למי ששהה במחנה או בגטו שהוכרו כאמור, וזאת ללא הבחנה על יסוד מין או גיל" - .
http://meidashoa.co.il

ברשימה של המחנות המוכרים הנ"ל שפורסמה בשפה האנגלית על ידי גרמניה ואשר כוללת 1661 מחנות ממדינות שונות מתקופת השואה (לא רק באירופה אלא גם בצפון אפריקה), ניתן לחפש לפי סדר עולה של ה-A,B,C או תוך שימוש בפונקציית החיפוש של דפדפן האינטרנט (לחיצה סימולטנית על המקשים Ctrl+F ) תוך חיפוש שם המחנה שבו שהה הניצול\ה בכל סוגי האיות שבו הוא עשוי היה להיכתב -
http://www.bundesfinanzministerium.de

טופס תביעה לקצבה לפי סעיף 3 לחוק הטבות לניצולי שואה ניתן להוריד מהאתר של משרד האוצר בכתובת הבאה-
http://ozar.mof.gov.il.

חשוב גם לציין כי סעיף 8א לחוק הטבות לניצולי שואה קובע כי קצבה זו איננה אמורה להילקח בחשבון לצורך קביעת זכאות לפי חוק הבטחת הכנסה וכן לפי חוק הביטוח הלאומי (דהיינו היא איננה אמורה להילקח בחשבון גם לצורך קביעת הזכאות לגמלת סיעוד המעוגנת בחוק הביטוח הלאומי).

כמו כן, סעיף 5 לחוק ההטבות הנ"ל קובע כי מי שמקבל קצבה זו וגם קצבת השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי עשוי להיות זכאי גם למענק הטבות שנתי של כ-4,000 ש"ח ממשרד האוצר (טופס לקבלת אותו מענק שנתי ניתן להוריד בכתובת הבאה-
http://ozar.mof.gov.il).

הכרה מלאה במחלת האוסטיאופרוזיס אשר התגלתה תקופה קצרה לאחר השואה בניצולה אשר שהתה תקופה ממושכת במסתור במהלכה

ביום 3.11.2009 ניתן פסק דין ובו קיבל בית המשפט את עדותה של ניצולת שואה אשר טענה כי סמוך לשואה, לאר עלייתה לארץ ובעת שהותה בקיבוץ, "שברה את ידה וקיבלה שמן דגים; כיוון שבימי השואה סבלה מתזונה לקויה, ומשהות ממושכת במסתור ללא חשיפה נאותה לאור -שמש."

למרות שאין כיום הוכחה חותכת כי אותה ניצולה אכן סובלת ממחלת האוסטיאופרוזיס, בית המשפט קבע כי "בנסיבות אלה, בכפוף להמצאת בדיקת צפיפות-עצם שלפיה העוררת אמנם סובלת מאוסטיאופרוזיס- תהיה זכאית להכרה כמי שמחלה זו נגרמה אצלה עקב הנרדפות בשיעור מלא."
בפסק הדין, ללא שמה הפרטי של הניצולה, ניתן לעיין בכתובת הבאה-
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Osteoprosis%2011.09.pdf .

יש לציין כי ההבדל בין הכרה חלקית במחלה עקב הנרדפות ובין הכרה מלאה באותה מחלה עשוי להתבטא לא רק בשיעור השתתפות גבוה יותר של משרד האוצר בהוצאות הטיפול באותה המחלה אלא גם בהגדלת ההסתברות לעבור את רף אחוזי הנכות הבא אשר יגדיל את הקצבה החודשית במאות ש"ח. בדרגות הנכות המוכרות כיום ובגודל הקצבה החודשית המתקבלת לפי כל אחת מהן (כולל קצבת נזקק\נצרך), ניתן לעיין באתר של נשרד האוצר בכתובת הבאה- http://ozar.mof.gov.il/lishka/nispach.htm.

הכרה בהסגר במסגרת רדיפות הנאצים כ"שלילת חירות" העשויה לאפשר קצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
ניצולי שואה אשר סבלו מרדיפות במדינות אשר לא היו תחת כיבוש ישיר של גרמניה (כגון רומניה,בולגריה ולוב) צריכים להוכיח דרגה גבוהה של "שלילת חירות" בכדי להיות זכאים לקצבה והטבות מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

ביום 21.10.2009 התקבל פסק דין ובו קיבל בית המשפט את גרסתו של תובע שטען כי הושם בהסגר על ידי חיילים נאצים, חרף אי היותו חולה, ואשר "טיפולם" בו לא נראה כטיפול רפואי הולם. משום כך קבע בית המשפט כי "קמה עילת זכאות מחמת שלילת חירות." בפסק הדין, ללא שמו הפרטי של אותו אדם, ניתן לעיין בכתובת הבאה- http://www.meidashoa.co.il/pdf/Closure%20-%20Approved%2011.09.pdf.

יש לציין כי מספר שבועות קודם לכן, נדחה ערעורה של תובעת אשר טענה אף היא כי הושמה בהסגר, אך בית המשפט קבע כי ללא המרכיב של הרדיפה הנאצית לא ניתן לאשר אותה לפי אותו החוק - "מעדותה של העוררת מסתמן כי שהתה בהסגר מסיבות בריאות. לא הוברר כי שהתה במחנה ריכוז או עבודת פרך, כנדרש להוכחת הנרדפות." - http://www.meidashoa.co.il/pdf/Closure-Rejected%2011.09.pdf.

פסק הדין של בית המשפט העליון שהתפרסם היום בנושא ההכרה בעוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
בית המשפט העליון פרסם היום (ה- 24.11.2009) את פסק דינו בנושא התנאים להכרה בעוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים מספר ימים בלבד לאחר הדיון שערך בנושא זה.

עיקרו של אותו פסק הדין קובע כי אין צורך בדרישתו של בית המשפט המחוזי "לעבות" את המבחנים שקבע בית המשפט השלום להכרה בעוצר:

"הדרישה לקיומן של מגבלות רשמיות על התנועה בשעות שבין המצרים – בין עוצר לעוצר – אינה נראית לנו תנאי בלעדיו אין למסקנה שחייו של נרדף-תחת-עוצר נדמו לחיים בתנאים של מעצר. אפשר שבמקרים שבהם העוצר חל בשעות מעטות של היום או לתקופה קצרה, קיומן של מגבלות על התנועה גם בשעות-ללא-עוצר הוא שיהפוך את הגבלת החירות ל"מעין-שלילת-חירות". אולם במקרה שבו מדובר בעוצר שלטוני מאיים שחל תקופה ארוכה ונמשך לאורך שעות רבות מדי יום, לא נותרה לנרדפים חירות תנועה אמיתית גם בשעות ההפוגה. זו הנחת העבודה שלפיה יש לקבוע את הזכאות לתגמולים, ואיני סבור שיש מקום לחייב את התובעים בעילת העוצר להוכיח באופן פרטני שאכן מוגבלים היו בתנועתם גם מחוץ לשעות העוצר. יובהר כי לפי שיטתי, בנסיבות כה נוראיות, שימוש בהנחות עבודה הנובעות מן הידע ההיסטורי ומהגיון הדברים הוא מוצדק ועולה בקנה אחד עם תכליתו הסוציאלית של החוק. הנחות עבודה אלה עשויות ליתר את הצורך לדרוש ממתי מעט האודים המוצלים מאש שעוד נותרו להעיד על מוראות התקופה. ".
בכך הותיר בית המשפט העליון את המבחנים שלהלן שקבע בית המשפט השלום בנושא ההכרה בעוצר בתקופת השואה כ"שלילת חירות" אשר עשויה לאפשר זכאות לקצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים:
· קיומו של צו שלטוני בדבר העוצר;
· העוצר חל על היהודים ולא על כלל האוכלוסייה;
· העוצר נאכף בפועל, כך שמי שהפר אותו, הסתכן בגופו;
· העוצר הכתיב המצאות במקום מצומצם בשטחו (דוגמת ביתו של אדם);
· העוצר חל במשך שעות מדי יום, לאורך תקופה משמעותית. "
מצד שני, בית המשפט העליון הותיר את הערתו של בית המשפט המחוזי כי על הרשות המוסמכת במשרד האוצר לבחון את הנסיבות בפרשנות מרחיבה ומקלה ולא שום עיכוב נוסף:
"מצופה מהמערערת שתבחן את הנסיבות, בפרשנות מרחיבה ומקלה.
כפי שעולה גם מדברי חברי, הגיעה העת שאותה מגמה מרחיבה לזכאות, תיושם ובמדיניות ראויה של המערערת. הגענו לעת שכיום מדובר, לצערנו, במתי מעט יחסית, היכולים וזכאים לאותה הכרה, בהיותם בגילאים שאין צורך לפרטם ואשר רובם נזקקים לאותה הכרה, ולו הכרה מאוחרת, בהתחשב בקביעה בדבר מועד תחולת האמור.
לא למותר להוסיף כי על המערערת לבצע מיידית את אשר הוחלט ואין מקום לעיכוב כלשהו, מחמת נימוק זה או אחר"
החשיבות של החלטה מהירה בנושא זה הובעה גם על ידי השופטת ארבל אשר קבעה כי ישנה חשיבות רבה ביותר לסיים את הטיפול בתיק זה במהירות האפשרית:
"לא ראיתי להרחיב מעבר לכך באשר למשמעות הרחבה שיש ליתן לטעמי למונח "שלילת חירות". כחבריי, גם אני סבורה כי ההכרעה בתיק זה ראוי לה שתינתן ללא דיחוי. ראויים הם הניצולים לשגרת חיים, ראויים הם שלא לכלות את ימי זקנתם בהמתנה לפסק דין ובחיטוט כואב מחדש בפצעי העבר. "
הכדור עובר אם כך ללשכה במשרד האוצר והיא אשר תקבע באילו מקומות היה עוצר בתקופת השואה אשר עומד במבחנים שפורטו לעיל (בנוסף למקומות שהוכרו עד עתה הן על ידיה והן על ידי בית המשפט לפי הקריטריונים המחמירים של המחוזי שבוטלו על ידי העליון), אילו מקומות ידחו והדיון בהם יובא כנראה לפתחו של בית המשפט ובאיזו מהירות יתבצע הליך זה.
למותר לציין כי לחוק נכי רדיפות הנאצים יכולים לפנות רק נרדפי נאצים שעלו לישראל עד ל-1.10.1953. כמו כן ההכרה בעוצר כ"שלילת החירות" רלבנטית בעיקר למקומות שלא היו תחת כיבוש ישיר על גרמניה הנאצית (כגון רומניה, בולגריה ולוב) ואילו במקומות שבהם היה כיבוש ישיר (כגון בפולין, אוקראינה ותוניסיה) מספיקה גם רדיפה בתנאים קלים יותר של הגבלת חירות בלבד להכרה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
בנוסח פסק הדין, ללא שמם הפרטי של הניצולים, ניתן לעיין בכתובת הבאה- http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=695.
פרטי יצירת קשר עם הרשות באוצר המטפלת בתביעות לפי חוק זה כמו גם טופסי תביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים למי שטרם פנה עדיין, ניתן להוריד מהאתר של אותה הרשות בכתובת הבאה- http://ozar.mof.gov.il/lishka.

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי דין ולהחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.

המלצות הועדה לבדיקת הקשר שבין סרטן ושיטיון (דמנציה) לבין השואה לניצולים המקבלים קצבה מהאוצר פי חוק נכי רדיפות הנאצים
בהמשך לדו"ח ועדת דורנר וההמלצות בנושא ההכרה במחלות לב, לחץ דם וסכרת לבין השואה; החודש פורסמו גם מסקנות הועדה לבדיקת הקשר הסיבתי שבין מחלות הסרטן והדמנציה ומאורעות השואה.
מסקנות אלו באות לסייע לאותם ניצולי שואה החולים במחלות אלו והמקבלים קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, להוכיח את הקשר שבין המחלה שלהם לבין מאורעות השואה.

חשוב לציין כי הכרה במחלה לפי אותו החוק עשויה לאפשר השתתפות בהוצאות הטיפול ובמימון הוצאות הנסיעה לטיפולים אלו, ולעיתים להביא גם להגדלת הקצבה החודשית המקבלת לפי אותו החוק, במידה ואחוזי הנכות עוברים למדרגה הבאה.

לגבי ההכרה במחלות הדנמציה (שיטיון):

הדו"ח קובע כי בישראל חיים כ-30,000 ניצולי שואה חולי שיטיון, מספר שעתיד להשאר קבוע בשנתיים הקרובות ולרדת באופן דרמטי לאחר מכן. כמו כן צויין כי רוב החולים במחלות אלו מתגוררים בבתיהם (עמוד 4 למקבץ דו"חות הועדה שפורסמו באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה- http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/shani1.pdf).
חשוב לציין כי מחלה זו איננה כוללת רק אנשים החולים באלצהיימר (אם כי הם מהווים כ-70% מהחולים בשיטיון לפי הדו"ח), והיא כוללת גם אנשים החולים משיטיון של פרקינסון (10%) וכן משיטון הנובע מפגיעה בכלי הדם במוח (20%) - כמפורט בעמוד 4 לעיל.

הדו"ח קובע כי "אנו ממליצים לתת 1/4 הכרה ע"ח הרדיפות לניצולי מחנות השמדה, מחנות ריכוז וגיטאות שפיתחו שיטיון."(עמוד 7 לקובץ הדו"חות הנ"ל שפורסמו ועמוד 4 בדו"ח עצמו, ב- http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/shani1.pdf).
אמנם ההכרה הינה בשיעור נמוך יחסית, אך הוצאות הטיפול במחלה זו גבוהות יחסית (בין 50,000 ש"ח ל-100,000 ש"ח בשנה לפי האמור בעמוד 4 באותו הקובץ).
אין התייחסות לגיל הניצולים ומועד ההתפרצות של מחלה זו והקרבה למאורעות השואה.

לגבי ההכרה במחלות הסרטן:

לאחר בדיקה של קבוצות מדגם שונות, הועדה מצאה כי בקרב הניצולים קיים עודף סיכון לפיתוח סרטן המעי הגס, סרטן החלחולת וסרטן הריאות (עמוד 11 לקובץ הדו"חות הנ"ל).

כמו כן קובע המחקר כי נכון לשנת 2006 כ-3,500 ניצולי שואה אובחנו כחולים במחלות סרטן אלו שנמצא קשר בינן לבין השואה (עמוד 11 לקובץ הנ"ל).

הדו"ח מגדיר מעגל ראשון כניצולי מחנות וגטאות ומעגל שני כיתר ניצולי השואה ונכי המלחמה בנאצים.

מסקנות הדו"ח קובעות כי:
בכל ניצולי שואה (הן מהמעגל הראשון והן מהשני) יש להכיר ב-100% ממחלת הסרטן של המעי הגס, החלחולת והריאות בהן הופיעו גרורות, בלי כל תלות מה היה גילו של הניצול בעת השואה. כנ"ל לגבי ניצולי שואה שחלו במחלות אלו ללא גרורות אך יש להם נכות עקב הפעולה הכרורגית.
ואילו בניצולי השואה שחלו במחלות אלו בשנים האחרונות, אך טרם חלפו 5 שנים מגילוי הממאירות וקיבלו הקרנות ו\או טיפול כירורגי משלים, יש להכיר ב-50% בגין הרדיפות,עד תום 5 שנים מהאבחון או עד הופעות הגרורות (שאז הם זכאים ל-100% הכרה כאמור לעיל).
מסקנות אלו מפורטות בעמוד 40 לקובץ הנ"ל (עמוד 32 לדו"ח עצמו) שפורסם ב- http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/shani1.pdf.

מידע נוסף והדרכה כיצד לפנות להכרה במחלות אלו ניתן לפנות למשרד האוצר - הרשות לזכויות ניצולי שואה- http://ozar.mof.gov.il/lishka/Ktovet.htm.

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואינו מהווה בשום צורה שהיא ייעוץ משפטי כלשהו. הסיכום להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות להמלצות אלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה.

פסק דין חדש בנוגע להמרת קצבה מהאוצר למענק חד פעמי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
ניצולי שואה עלולים להקלע למצב בריאותי שבו הם נדרשים לסכום חד-פעמי גדול ומיידי שיאפשר להם טיפול רפואי חיוני או רכישת מכשור יקר הקשור למחלה המוכרת והקצבה הנמוכה שהם מקבלים מדי חודש ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים איננה מאפשרת זאת.

לפני מספר ימים ניתן בבית המשפט השלום בחיפה פסק דין חשוב בנושא הפרשנות של סעיף 15 לחוק נכי רדיפות הנאצים שקובע אפשרות להמיר את הקצבה למענק חד-פעמי שגובהו עד 5 שנים של קבלת אותה הקצבה:
15". המרת תגמולים
רשאית הרשות המוסמכת, בהסכמת הנכה, אם היא סבורה שהדבר יעזור לשיקומו, להמיר לו את תגמוליו במענק חד-פעמי, שלא יעלה על סך התגמולים שנכה בדרגת נכותו בזמן ההמרה זכאי לקבלם במשך חמש שנים, ומיום ההמרה ואילך לא יהיה הנכה זכאי לתגמול לפי חוק זה; הרשות המוסמכת רשאית לקבוע תנאים לדרכי השקעתו של מענק כאמור."
דהיינו, לשם דוגמה בלבד, ניצול שואה המקבל קצבה מהאוצר לפי אותו החוק בגין 25% נכות בלבד (המאפשרים קצבה חודשית של 1,822 ש"ח בלבד לפי הפירוט המופיע ב- http://ozar.mof.gov.il/lishka/nispach.htm ), עשוי לקבל לפי סעיף זה סכום חד-פעמי של למעלה מ-100,000 ש"ח שעשוי לאפשר לו את מימון השיקום לפי אותו סעיף.

בית המשפט דחה את טענתו של משרד האוצר כי יש לפרש סעיף זה כאילו הוא חל אך ורק על שיקום מקצועי בלבד. בית המשפט קבע כי פרשנות זו היתה נכונה בעבר כאשר הניצולים היו בגיל העבודה אך כיום "מטרה זו הופכת ללא מציאותית וריקה מתוכן כאשר רוב הניצולים עברו מזמן את גיל העבודה ורובם גם לא מסוגלים כיום לנהל עסקים כאלו או אחרים. "

בית המשפט הביא את הדוגמה של ניתוח מציל חיים או מכשיר מיוחד ויקר הקשורים בטיפול במחלה המוכרת של הניצול, כדוגמאות מתי ניתן להשתמש בסעיף זה בכדי לאפשר לניצול להמיר את הקצבה החודשית שלו בסכום חד-פעמי גדול:
"ניקח למשל מקרה בו הנכה זקוק בדחיפות לניתוח מציל חיים שאינו מכוסה ע"י גורם אחר ושקשור לנכותו המוכחת או מצב שבו הוא זקוק למכשיר מיוחד ויקר שיעזור לו לשרוד ולהתגבר על נכותו, האם במקרה כזה ניתן ניתן יהיה לשלול המרת תגמולים? לטעמנו התשובה על כך שלילית, אין לשון החוק מגבילה את השיקום רק לשיקום מקצועי...לכן כשמדובר בענין מציל חיים אז בוודאי שקודם כל יש להציל חים ורק אח"כ לדאוג לרמת ההכנסה והמחייה של הנכה שכן התפיסה היא להעדיף להציל את חייו של אדם גם במחיר של ירידה ברמת החיים."

כמו כן קבע בית המשפט כי "כך גם לגבי צורך מיידי וחיוני בטיפול רפואי או שיקומי, מכשור ואזרים מיוחדים וכיו"ב שמטרתם להתגבר על הנכות שצריכה להיות נכות קשה ומגבילה. יחד עם זאת, מקרים אלו יבחנו באופן מחמיר יותר מאשר מקרים של הצלת חיים."

מצד שני, בית המשפט קבע יש להתחשב בכך שלאחר קבלת אותו הסכום לא יקבל יותר אותו הניצול כל קצבה חודשית לפי חוק זה.
כמו כן קבע בית המשפט כי שיפור תנאי המחייה, כפי שהיה בנסיבות אותו מקרה אשר בו בקשה הניצולה את המרת הקצבה למענק חד-פעמי עבור הרחבת הבית ושיפוצו, אינם נחשבים ל"שיקום" המאפשר את המרת הקצבה החודשית למענק חד-פעמי במסגרת אותו סעיף - "איננו סבורים ששיפור תנאי המחיה וככל שעניין זה רצוי מאוד, עונה על דרישת הדין ל"שיקום" ולהמרת תשלום התגמולים למענק חד-פעמי עפ"י סעיף 15 לחוק נכי רדיפות הנאצים."

בפסק הדין, ללא שמה המלא של הניצולה, ניתן לעיין בכתובת הבאה- http://www.meidashoa.co.il/pdf/001.pdf.

חשוב לציין בהקשר זה גם אם לא ניתן להמיר את הקצבה למענק חד-פעמי כאמור לעיל; עדיין ניתן לבקש הלוואה מהרשות שבמשרד האוצר עבור רכישת רכב ציבורי, טיפול רפואי (כולל שיניים), רכישת דירה, שכירת דירה, שיפוצים,נישואי בן\ת ושיקום. ההלוואה תנוכה מהתגמול החודשי בתקופה של 24 חודשים מהחודש שלאחר קבלת ההלוואה. ניתן לקבל הלוואה שניה לאחר סילוק ההלוואה הקודמת.
מידע נוסף על גובה ההשתתפות המקסימלי בכל הלוואה והגשת הבקשה ניתן להוריד באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה- http://ozar.mof.gov.il/lishka/perek_4.htm#3.
טופס בקשה לקבלת ההלוואה ניתן להוריד בכתובת הבאה- http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/alvaha.pdf.
כמו כן קובעת תקנה 3 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (ערבויות לנכים ולמילוות לנכים), תשל"ז - 1977 כי :"מצאה ועדת שיקום כי נכה זקוק לשם שיקומו או דיורו למימון שאין להשיגו אלא בדרך של מילווה מקרן (להלן - מילווה) וכי אין לו אפשרות להמציא ערבים מתאימים שבלעדיהם אין לקבל את המילוה, רשאית הרשות לערוב בשם המדינה בפני הקרן למילווה האמור. "
בתקנות הערבויות לנכי רדיפות הנאצים ניתן לעיין בכתובת הבאה - http://www.btl.gov.il/laws/btlLaws.aspx?lawid=27028 .

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי דין ולהחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.

פסק דין חדש לגבי הכרה בסוכרת שהתפרצה בגיל מאוחר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
המלצות הועדה לבדיקת הקשר הסיבתי שבין סכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, לבין אירועי השואה המפורטים במייל שלמטה; קבעו שיעור הכרה ברור רק במקרים שבהם התפרצו מחלות אלו עד 30 שנה לאחר השואה ורק לגבי ניצולים ששהו במחנה או בגטו, היו ביערות או נמלטו בין מדינות.

אתמול ניתן פסק דין חשוב בבית המשפט השלום בתל אביב בנוגע לנרדפת נאצים שלא עברה את הנרדפות הנ"ל אלא חייתה ביאסי בתקופת הפוגרום ושהתה בתנאי דחק ורעב בבית יתומים יהודי ואשר מחלת הסכרת שלה אובחנה רק 60 שנה לאחר השואה והתפרצה לפחות 40 שנה לאחריה.

פסק הדין ניתן בהרכב חריג בגודלו וכן הוא עוסק בהרחבה בהמלצות דו"ח הועדה הנ"ל וכן בקביעת שיעור ההכרה במחלות עקב השואה לפי מחקרים סטטיסטיים גם לגבי מחלות אחרות בעתיד.

בית המשפט ברך על הקמת הועדה ואימץ את המלצותיה.

בעוד שהמלצות הועדה התייחסו אך ורק ליוצאי מחנות וגטאות כמעגל ראשון ו"ניצולים שהיו ביערות ונמלטו בין מדינות", כמעגל שני, בית המשפט פסק כי המלצות אלו אינן מהוות רשימה סגורה וכי: "אין לראות בהקבצה זו משום רשימה סגורה של מצבי-דחק בשואה, שרק הם המזכים בהכרה בקשר הסיבתי הנדון...על כן יש להכיר גם בניצולי-שואה אחרים, אשר חוו דחק בעצמה, במשך וברציפות דומים לאלה שניתן לייחס למי שהיו ביערות ונמלטו בין מדינות. (סעיפים 15-17 לפסק הדין)"

פסק הדין קבע גם כי בהתאם להמלצות ועדת דורנר, הקשר הסיבתי שבין מחלות והשואה לא יוגדר לפי פרדיגמות רפואיות אלא לפי הלכות משפטיות (סעיף 26). הוא אף קבע כי ניתן לבסס בעתיד הכרה לפי מחקרים סטטיסטיים בלבד כשמהם עולה כי ישנה הסתברות מסויימת כי המחלה שכיחה בקרב קבוצת המדגם של ניצולי שואה יותר מאשר קבוצת המדגם של האוכלוסיה הכללית (סעיפים 28-29), כאשר "לו נמצא כי המחקר הרפואי מבסס קיומה של הסתברות גבוהה מ-50% ... היה מקום לקבוע, כקביעה משפטית, כי יש להכיר בקשר הסיבתי באופן מלא" (סעיף 27).

למרות שהמחלה אובחנה אצל אותה ניצולה 60 שנה לאחר השואה והתפרצה אצלה לכל המוקדם 40 שנה לאחר אותם מאורעות, בית המשפט קבע לה אותו שיעור הכרה של 50% כפי שמופיע בהמלצות הועדה לגבי ניצולים שהיו ביערות ונמלטו בין מדינות שהמחלה התפרצה אצלם 30 שנה לאחר המלחמה.

בפסק הדין במלואו ניתן לעיין בכתובת הבאה- http://www.meidashoa.co.il/pdf/002%20-%202.12.2009.pdf.

חשוב לציין כי כאמור למטה, המלצות הועדה בנוגע ללחץ דם ומחלות לב היו זהות להמלצות הועדה ביחס לסכרת.

המלצות הועדה לבחינת הקשר הסיבתי שבין הנרדפות בשואה לבין לחץ דם, מחלות לב וסכרת
ניצולי שואה שעלו לישראל עד 1.10.1953 נדרשים להוכיח קשר סיבתי בין המחלה שלהם לבין הרדיפות מהם סבלו בשואה בכדי שמחלה זו תוכר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

דו"ח הועדה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה, שפורסם בשנה שעברה,כלל ביקורת על הליך הוכחת הקשר הסיבתי שבין הרדיפות למחלת ניצול השואה אשר נעשית ללא הסתמכות על עקרונות משפטיים וסטטיסטיים כלשהם ואשר כמעט ולא ניתן לערער עליהן - "הרי שבהיעדר נתונים סטטיסטיים על שכיחותן של מחלות וליקויים בקרב ניצולי שואה, זכות הערעור של התובע על החלטותיו היא הלכה למעשה זכות פורמלית בלבד"(עמוד 187- http://elyon1.court.gov.il/heb/veadot/holocaust/171-193.pdf).

ממשלת ישראל החליטה לאמץ את עיקרי האמור בדו"ח מספר חודשים לאחר מכן- http://www.pmo.gov.il/PMO/Archive/Decisions/2008/08/des3940.htm.

בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשו בעקבות פרסום הדו"ח על ידי עמותות כגון "כן לזקן - לקידום זכויות הזקנים" והמשפט בשירות הזקנה, הוקמו ועדות משנה של צוות מומחים שתפקידם לבדוק המחקר הרפואי והסטטיסטי ולפרסם המלצות לגבי ההכרה במחלות אלו בגין הרדיפות בשואה.

ועדת המשנה לבחינת הקשר הסיבתי בין הנרדפות לבין מחלות הלב, הסכרת ולחץ הדם סיימה את עבודתה והכירה בקשר סיבתי שבין מחלות אלו ובין רדיפה נאצית והמליצה על קריטריוני הכרה המתבססים על פרמטרים של סוג הרדיפה, הגיל של הניצול בתום השואה ומועד הופעת המחלה בתום השואה. להלן עיקריהן של המלצות אלו:

לגבי ניצולים ששהו במחנות השמדה, מחנות ריכוז ו\או גטאות:
ניצולים שהיו בגיל של עד 10 שנים בתום השואה (הקבוצה הגדולה ביותר של ניצולי שואה החיים כיום) - מחלות הסכרת, יתר לחץ הדם ומחלות הלב שלהם תוכרנה במלואן בגין הרדיפות גם אם התפרצו 30 שנה מתום השואה.
המחלות הנ"ל של ניצולים בגילאים מב> וגרים יותר תוכרנה בשיעורים פוחתים עם העליה בגיל ומועד הופעת המחלה מתום השואה.

לגבי ניצולים שהיו ביערות ונמלטו בין מדינות בתקופת השואה:
הועדה המליצה כי הקשר שבין מחלות הסכרת, יתר לחץ הדם ומחלות הלב שלהם יוכר רק באלו שהוכרה להם נכות נפשית של לפחות 30 אחוזים ואשר היו עד גיל 10 בתום השואה. כמו כן אחוזי הנכות שיוכרו להם בגין מחלות אלו יהיו גבוהים יותר ככל שמועד הופעת המחלה מתום השואה היה מוקדם יותר.

הודעת העדכון שהוגשה מטעם המדינה ציינה גם כי הרופא הראשי אימץ את המלצות הועדה והלשכה לשיקום נכים כבר פועלת בהתאם להן.
בהודעה זו ובהמלצות הועדה המלאות ניתן לעיין באתר של "כן לזקן" בכתובת הבאה- http://www.upsite.co.il/uploaded/files/322_ee46937dc6bf19f8cf5fb32bc4ec8334.pdf.
כמו כן נכתב באותה הודעה כי ועדות המשנה לבחינת הקשר הסיבתי שבין הנרדפות לבין מחלת האלהיימר ומחלות סרטניות צפויות לסיים את עבודתן עד ליום 15.11.09.

לסיכום - ניצולי שואה שמקבלים קצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים וסובלים מיתר לחץ דם, מחלות לב ו\או סכרת ואשר עומדים בקריטריוני הועדה שפורטו לעיל, יכולים לפנות ללשכה להכרה במחלות אלו בהתבסס על אותן ההמלצות.
גם אם הכרה זו לא תגדיל את קצבתם החודשית, היא כן עשויה לאפשר להם מימון קבלת הטיפול הרפואי בגין מחלות אלו וכן הוצאות הנסיעה לטיפול זה- http://ozar.mof.gov.il/lishka/perek_3.htm.

פסק דין חדש להכרה במחלת הגזזת בגין השואה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
ב-9.12.2009 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט השלום בתל אביב, אשר עסק בניצולה אשר טענה כי חלתה בגזזת עקב התנאים הקשים שבהם שהתה בתקופת רדיפות הנאצים.

משרד האוצר טען כי אין הוכחה מספקת לגבי עצם קיומה של מחלת הגזזת אך בית המשפט קבע כי "אצל העוררת נמצאו התקרחויות המעידות על טיפול בהקרנות האופייני לגזזת. אנו מקבלים, איפא, את גרסתה כי חלתה בגזזת."

לגבי הקשר שבין הגזזת לרדיפות הנאצים, קבע בית המשפט כי עצם העובדה שלא נמצאה שכיחות יתר של גזזת בקרב ניצולי השואה וריבוי מקרי הגזזת בקרב יוצאי צפון-אפריקה, אין בכך בכדי לאשר או לשלול קשר בין הנרדפות ובין התממשות הסיכון המשתקף בתופעה זו ושאכן היתה קיימת אפשרות סבירה כי היא נדבקה עקב התנאים הקשים בהם חייתה בתקופת הרדיפות..

בשל כך קבע בית המשפט כי "בהתאם לדוקטרינת 'הסיבתיות העמומה', מחלת הגזזת תיזקף לחובת הנרדפות בשיעור של מחצית".

לפסק הדין ללא שמה הפרטי של הניצולה- http://www.meidashoa.co.il/pdf/003%20-%20Gazezet.pdf.

בהקשר זה חשוב לציין כי בנוסף לכך קיים בישראל גם חוק לפיצויי נפגעי גזזת (או שאירהם) אשר כולל קצבאות ופיצויים חד-פעמיים בגין מחלות שנגרמו עקב הטיפול בהקרנות נגד גזזת שנעשו בתקופה מ–1.1.46 עד 31.12.60 לאחר השואה והעלייה לישראל (כגון גידולים סרטניים מסויימים וחוסר שיעור באזורי ההצטלקות בעור הקרקפת, המפורטים בתוספת המופיעה בסוף החוק עצמו- http://www.health.gov.il/Download/pages/gazezet_law.pdf). , .
מידע נוסף לגבי התנאים לקבלת הפיצויים הללו והסכומם המעודכנים שלהם, ניתן לקבל באתר של הביטוח הלאומי בכתובת הבאה - http://www.btl.gov.il/benefits/gazezet/Pages/default.aspx.
טופסי תביעה לנפגעים עצמם עקב אותן ההקרנות עצמם או שאריהם ניתן להוריד מהאתר של משרד הבריאות בכתובת הבאה- http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=1&catId=285&PageId=2057.

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי דין ולהחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.

פסק דין חדש לגבי ריבית המקוזזת מקצבת ניצולי שואה נזקקים מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
ניצולי שואה המקבלים קצבת נצרך\נזקק מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, מקוזזת להם בד"כ מתוך אותה הקצבה ריבית של 3% על חסכונות כ"הכנסה נוספת" המחוייבת בקיזוז.

כידוע, בעקבות הורדת הריבית הדרסטית שנעשתה על ידי בנק ישראל בשנה האחרונה, הריבית המתקבלת כיום על חסכונות הינה בדרך כלל נמוכה הרבה יותר מאותם 3%.
כך שבפועל מקוזזת מקצבת הניצולים הנצרכים והנזקקים ריבית שלרוב הגבוהה יותר ממה שהם המקבלים בפועל.

בתאריך 15.12.2009 התקבל פסק דין בנושא זה בבית המשפט השלום בחיפה בנוגע לניצולה אשר טענה כי הריבית שמקוזזת מהקצבה שלה מהאוצר גבוהה יותר מזו שהיא מקבלת מהבנק בפועל וכן שקשה לה לגשת כל פעם לבנק ולבקש הוכחות על גובה הריבית האמיתות שהיא מקבלת.

בית המשפט קבע כי "יש טעם מסויים בטענות העוררת שלפיהן קשה לה לגשת לבנק ומדובר ב"פרוצדורה" לקבל אישור על שיעור הריבית ולכן אנו קובעים כי לא סביר ששיעור הריבית שמנוכה הוא בשיעור 3% ומורים על ניכוי ריבית בשיעור 1.8% בלבד." (שיעור ריבית זה דומה, במקרה או שלא במקרה, לשיעור הריבית השנתי שניתן לקבל כיום על מק"מ - מלוות קצרי מועד- לתקופה של שנה- http://www.bankrate.co.il/site/banking_makam.asp).

כמו כן קבע בית המשפט כי אם הניצולה תגיש אישורים על ריבית אחרת שאותה היא מקבלת בפועל, יערך חישוב בהתאם.

חשוב לציין כי הריבית המשולמת על פקדונות בבנקים נמוכה בדרך כלל אף יותר מזו אשר מתקבלת מאותם מק"מים ומאותה ריבית שנקבעה על ידי בית המשפט (לשם דוגמה, ניתן להעזר באותו האתר בהשוואת ריביות על פקדונות בבנקים השונים בכתובת הבאה- http://www.bankrate.co.il/site/banking_pikdonot_shikliim.asp).

חשוב גם לציין כי משרד האוצר עצמו הצהיר באותו פסק דין כי למרות שהוא מקזז ריבית של 3% מהקצבה הרי שניצול שיביא להם מסמכים מהבנק שהריבית שהוא מקבל על חסכונותיו נמוכה יותר, שיעור הקיזוז יופחת בהתאם - "אם מי מהניצולים סבור כי הריבית שהוא מקבל על חסכונותיו נמוכה יותר, הוא רשאי להמציא מסמכים על כך מהבנק ושיעור הניכוי ישתנה בהתאם".

את פסק הדין ללא שמה הפרטי של הניצולה, ניתן להוריד בכתובת הבאה- http://www.meidashoa.co.il/pdf/03%20-%20Inretest.pdf.

כמו כן נקבע בעבר בפסק דין אחר כי במקרה של חסכון משותף, יש לקזז רק את הריבית המתקבלת על חלקו בחסכון של אותו ניצול שואה המקבל קצבה מהאוצר ולא את כל הריבית המתקבלת על מלוא החסכון- http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=700.

> דעו זכויותיכם

> עדכונים שוטפים 2010